יש שנה לבלוג. וזה מפתיע.
אף פעם לא באמת התמדתי במשהו. היו תקופות שיותר זנחתי אותו, ושהוא פחות עניין אותי. אבל המשכתי לכתוב.
כתיבה עושה לי משהו. משהו טוב בעיקר.
והכתיבה בבלוג משפיעה על ההרגשה שלי.
אני עברתי על פוסטים.. ואני ראיתי שיש דברים שהשתנו.
בעיקרון אני אותו ילד ילדותי ואידיוטי שצוחק בעיקר על פלוצים, אבל התבגרתי טיפה, והכתיבה שלי בהחלט השתפרה.
אבל ההסתכלות בפוסטים עשו לי שני דברים: העציבו אותי ונתנו לי תקווה.
זה העציב אותי בעיקר בגלל שלא נחזור לאן שהיינו.. ולתקופה שהייתי טיפה יותר מאושר. אני זוכר את פוסט אנשי השבוע שלי, בדיוק שנוי נהייתה חברה שלי. ושקראו לי חתיך. זה היה אחד הדברים היותר משמחים שקרו לי השנה הזאת... וזה טיפה אידיוטיXDD(לפחות הקטע של זאת שקראה לי חתיך.)
גיל שאלה אותי אתמול ב7 עשיריות שאלה שעוד מהדהדת: אם הייתה לך יכולת להשמיד מישהו שנמצא בסביבה שלך, את מי היית משמיד. הדבר הראשון שעלה לי כמובן זה יואב. אבל אז חשבתי טיפה: מה בדיוק יעזור להשמיד אותו?
ואז עלו לי עוד דברים: אולי דווקא מה שיואב עשה עזר לי בסופו של דבר.
אני מרגיש שנוי מאוד חשובה לי, ובתור ידידה. ואין לי שום רגשות אליה חוץ מזה. ואולי זה מה שחשוב; זה שאני אוהב את נוי בצורה אפלטונית לגמרי.
יש לי הרגשה שהגורל רצה אותנו בתור ידידים ולא יותר מזה, ואולי אני שמח מזה.
ולירי, ששום סיכוי שהייתי עובר את השנה-הבלוגית הזו בלעדיה. לא משנה מה הדבר הגדול שקרה לי, היא הייתה שם. היא תמיד שואלת איך אני מרגיש, תמיד אכפת לה.
ושקד, שתמיד דואגת. כבר היום בבוקר הייתה עדות לזה כשהיא שלחה לי סמס למה לא באתי. כי היא דואגת לי, וכי אכפת לה.
או מתי שלא הצלחנו ללכת ל "אנחנו ולהקתו", למרות שהיא לא רצתה לבוא, היא אירגנה הכול, רק כי היא ידעה כמה זה חשוב לי.
ובר, שאיכשהו הצלחתי לפספס את הבחורה המדהימה הזאת ב-ח'.
בר, אני באמת באמת אוהב אותך. את אחד האנשים היותר אהובים עליי בכיתה, ואיך שאת מנסה לאחד אותנו שוב מדהים אותי כל פעם מחדש.
והעובדה שהמעגל החברתי שלי התעצם בכמויות מסחריות.
בכיתה ז' הייתי חבר של חצי כיתה.
בכיתה ח' היו לי כבר מעגלים חברתיים כבר בח'2
עכשיו אני מכיר את רוב השכבה שלנו, ורק אתמול בבוקר אני מוצא את נתן שואל אותי "מזמן לא ראיתי אותך. מה קורה?"
מה שמצחיק שבתחילת השנה בקושי והכרתי את נתן. היינו אומרים שלום מדי פעם, אבל לא באמת הכרנו.
אני שמח שזה ככה. אפילו שזה קצת קשה לפעמים.
אני שמח שאלו החיים שלי. שאני נמצא איפה שאני נמצא.
שהחלטתי לעזוב את לב טוב ושעברתי לאורים.
שהתחברתי עם קבוצת מתן.
שנפרדתי מנוי.
שחזרתי להיות בקשר עם תום.
אני שמח להיות שמח שוב, אחרי תקופת דיכאון ארוכה.
