קקי

מצטער, פשוט רציתי שם מיוחד D:

וואו.. אממ… טוב.
אני מעדכן מתוך צורך קיומי לעשות משהו O:
היום במתן… נקווה שיהיה מגניב.

חוץ מזה, החיים יפיםD:
אני באווירה קוקסית מטורפתO: אז אני מניח שגם אתם תשמעו את זה עכשיו… מוחעחעעעחעחע

See I've got this woman here
She loves me all the time
No need for excuses
No pressures in my mind
And she said love it all, love it all, love it all
And she said love it all, love it all, love it all
My heart was living down
And I've been pushed over the line
But on your hand, it'd be broken
And I'll be all over this time
And she said love it all, love it all, love it all
And she said love it all, love it all, love it all
And she said love it all, love it all, love it all
And she said love it all, love it all, love it all
And she said love it all, love it all, love it all
And she said love it all, love it all, love it all
And she said love it all, love it all, love it all
And she said love it all, love it all, love it all
Love it all, love it all, love it all
And she said love it all, love it all, love it all

שנה לבלוג

יש שנה לבלוג. וזה מפתיע.
אף פעם לא באמת התמדתי במשהו. היו תקופות שיותר זנחתי אותו, ושהוא פחות עניין אותי. אבל המשכתי לכתוב.
כתיבה עושה לי משהו. משהו טוב בעיקר.
והכתיבה בבלוג משפיעה על ההרגשה שלי.
אני עברתי על פוסטים.. ואני ראיתי שיש דברים שהשתנו.
בעיקרון אני אותו ילד ילדותי ואידיוטי שצוחק בעיקר על פלוצים, אבל התבגרתי טיפה, והכתיבה שלי בהחלט השתפרה.
אבל ההסתכלות בפוסטים עשו לי שני דברים: העציבו אותי ונתנו לי תקווה.
זה העציב אותי בעיקר בגלל שלא נחזור לאן שהיינו.. ולתקופה שהייתי טיפה יותר מאושר. אני זוכר את פוסט אנשי השבוע שלי, בדיוק שנוי נהייתה חברה שלי. ושקראו לי חתיך. זה היה אחד הדברים היותר משמחים שקרו לי השנה הזאת... וזה טיפה אידיוטיXDD(לפחות הקטע של זאת שקראה לי חתיך.)
גיל שאלה אותי אתמול ב7 עשיריות שאלה שעוד מהדהדת: אם הייתה לך יכולת להשמיד מישהו שנמצא בסביבה שלך, את מי היית משמיד. הדבר הראשון שעלה לי כמובן זה יואב. אבל אז חשבתי טיפה: מה בדיוק יעזור להשמיד אותו?
ואז עלו לי עוד דברים: אולי דווקא מה שיואב עשה עזר לי בסופו של דבר.
אני מרגיש שנוי מאוד חשובה לי, ובתור ידידה. ואין לי שום רגשות אליה חוץ מזה. ואולי זה מה שחשוב; זה שאני אוהב את נוי בצורה אפלטונית לגמרי.
יש לי הרגשה שהגורל רצה אותנו בתור ידידים ולא יותר מזה, ואולי אני שמח מזה.
ולירי, ששום סיכוי שהייתי עובר את השנה-הבלוגית הזו בלעדיה. לא משנה מה הדבר הגדול שקרה לי, היא הייתה שם. היא תמיד שואלת איך אני מרגיש, תמיד אכפת לה.
ושקד, שתמיד דואגת. כבר היום בבוקר הייתה עדות לזה כשהיא שלחה לי סמס למה לא באתי. כי היא דואגת לי, וכי אכפת לה.
או מתי שלא הצלחנו ללכת ל "אנחנו ולהקתו", למרות שהיא לא רצתה לבוא, היא אירגנה הכול, רק כי היא ידעה כמה זה חשוב לי.
ובר, שאיכשהו הצלחתי לפספס את הבחורה המדהימה הזאת ב-ח'.
בר, אני באמת באמת אוהב אותך. את אחד האנשים היותר אהובים עליי בכיתה, ואיך שאת מנסה לאחד אותנו שוב מדהים אותי כל פעם מחדש.
והעובדה שהמעגל החברתי שלי התעצם בכמויות מסחריות.
בכיתה ז' הייתי חבר של חצי כיתה.
בכיתה ח' היו לי כבר מעגלים חברתיים כבר בח'2
עכשיו אני מכיר את רוב השכבה שלנו, ורק אתמול בבוקר אני מוצא את נתן שואל אותי "מזמן לא ראיתי אותך. מה קורה?"
מה שמצחיק שבתחילת השנה בקושי והכרתי את נתן. היינו אומרים שלום מדי פעם, אבל לא באמת הכרנו.
אני שמח שזה ככה. אפילו שזה קצת קשה לפעמים.
אני שמח שאלו החיים שלי. שאני נמצא איפה שאני נמצא.
שהחלטתי לעזוב את לב טוב ושעברתי לאורים.
שהתחברתי עם קבוצת מתן.
שנפרדתי מנוי.
שחזרתי להיות בקשר עם תום.

אני שמח להיות שמח שוב, אחרי תקופת דיכאון ארוכה.

קבלו את אנחנו ולהקתו!!

זה התחיל כלפני חודש.. הופעה של יוני בלוך.
אחרי התלהבות רגילה של אחרי הופעה, חיפשתי את חברי להקתו לש יוני בפייסבוק, והראשון שנמצא הוא ארז. אמרתי לכל הגרופיים האחרים והוא הוסיף את כולנו. צהלנו ושמחנו.
יום אחד במרכז המשאבים, ראינו מין להקה מוזרה שכזו בפרופיל שלו, "אנחנו ולהקתו".
הסתכלתי על המייספייס שלהם ומיד התאהבתי.
רק אתמול ריגש, פייסבוק הצחיק, הלוך ושוב חימם את הלב.
החלטנו שנלך להופעה הבאה!
התאריך התקרב, וכך גם ההתרגשות לקראת הקרב ובא.
ואז הגיע לו יום שבת. יום של אור ושמחה. אושר וחנונים (הלכתי לאייקון ><") הגיע השעה שש ונוי ושקד באו לאסוף אותי מאייקון. רבע ל7 הגיע וגם נעם הגיעה אלינו. הלכנו לדיזינגוף וראינו את יהודית רביץ בדרך!! הגיעה השעה שמונה והלכנו לאוזן השלישית. בערך ב8 וחצי נכנסו לאוזן בר. בתור גרופיות שכמותנו, הבאנו להם מארס.. חבורה של מטומטמים ><"" קרפל אכל בתאבון וארז אמר לנו תודה. חיכינו ל9:30.. אבל לא היה כמעט אף אחד וחשבנו שנהיה היחידים. מסתבר שההופעה מתחילה ב10 ><" ההופעה התחילה והיה קהל די יבש.. אבל אפרת גוש ואנחנו חיפינו על יבשותם!! צעקנו כל הזמן^^ אחרי ההופעה הלכנו אליהם, גנבנו את כל הפלייליסטים, דיברנו איתם ונגה הביאה לשקד את המפרט של ארז D: ארז הזמין אותנו להופעה הבאה (שזה גם במקרה הופעת היומולדת שלו ושל קרפל!! היומולדת של ארז ב-30! תזכרו!!)

(שוב)לילה במתן!!

הייתי אמור ללכת אתמול למסיבה של זלטושקה אישתי החביבה, אבל אז שקד הודיעה לי שיש מסיבת הפתעה לנוי (מה שגם הפתיע אותי).
הברזתי לאורי, והחלטתי שאני נוסע למתן.
בקיצור, היה ממש ממש ממש ממש ממש נחמד!!
ראינו את גמר נקמת החנונים!! noy and bar siting on a tree, k-i-s-s-i-n-g.
בקיצור, אלי אילדיס הוכח כפדופיל!! הוא אמר לסיוון שהוא רוצה להתחיל איתה ואפילו נישק וחיבק אותה!!! צריך לעצור אותו לפני שהחנון הבא יפגע!!!
טאבו פישי זה המשחק הכי מגניב ביקום!! פשוט העברנו לילה שלם במשחק של לרדת על פישי!!
ויונתן מאוד נחמד כשהוא ישן, אפילו כשמציעים לו עוגת פונדו הוא מגיב בנהמות ;)
ונוי הסוטה הזאת כל הזמן מוציאה אבנים!! ואפילו רקמתי תוכנית מופלאה להכות את עירא מבלי שאני אצטרך לראות אותו בעירום, אבל נוי לא הסכימה :'(
אבל היה כיף גם בלי להכות את עירא!!
ולירי! אוהב אותך המון המון המון והכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך.
יש היום למיקה מסיבת יומולדת, אז אני הולך להתארגן.. ביי ביי (היא כבר בת שנה!! אני דוד שנה!!!)

70 רשומות!! ומכתב לסוף החופש :'(

הגענו בשמחה רבה ל70 פוסטים בבלוג! מזל טוב.

מכתב לסוף החופש

אני מצטער שאמרתי שעדיף שתלך! באמת באמת.. לא הבנתי כמה אתה חשוב לי עד שהלכת לי.. ועכשיו אתה נגמר לך ככה.. כה אהבתי אותך חופש. היית הטוב ביותר שלי עד כה.. והיו רבים!
אני אוהב אותך!! בבקשה תחזור!! מדוע הולך אתה ממני!! אם תלך, מי יחבק אותי ככה?! מי יעשה לי טוב בנשמה?!?! מי יגרום לי לאושר אמיתי..
ואני יודע שזה לא הסוף, ושיהיו עוד רבים, אבל אתה.. אותך אני לעולם לא אשכח.
באהבה, זיו.. ותמיד יהיה לנו את מתן! (ופיצה האט, ותל אביב, והרצליה.. וכל מקום שהייתי בו החופש)
נ.ב. יש סיכוי שיש לי הרפס.. אני מציע שתיבדק. בכל מקום.

היה נחמד++ במתן!!
נהנתי להפיק אתכם. באמת.
פעם הבאה אני מקווה שנצליח לשמור את הקהל שלנו בשקט *אהמאהמשקדאהמאהמ*
אבל הכי חשוב, זה שהיום חזרתי לגיל 6.
הייתי אצל תום כי הוא רצה שנלך לבריכה.. אבל הסיבה האמיתית היא שהוא טיפש ואני חכם והוא היה צריך עזרה בבוק ריפורט שלו על פוטר. הארי פוטר.
בקיצור, אחרי שבקושי סיימנו דיברנו על בובות של באטמן. אז החלטנו שיהיה מגניב לרדת למטה ולראות את כל הצעצועים של תום (וכן, עשינו את זה)
בקיצ קיצ, בילינו פאקינג שעה על לשחק עם בובות של תום. אפילו סידרנו את כל החיות שלו על פי איך שהן נראות ואם הן דומות.
אני כל כך התגעגע לחופש הזה :(
(קרדיט לשקד)

"ועוד בחדשות: בישוב הקיבוצי מתן בית נשרף לאחר נסיונות כושלים להפעיל פלייסטיישן 3"

טוב.. אני, זיו ברמן משושלת ברמן האדירה, ביקרתי אתמול במתן..
הגעתי לשקד יחד עם הפלייסטיישן 3 שלי והגיטר הירו כדי שנשחק שעות על גבי שעות. אף טלוויזיה לא הצליחה לפתוח את הפלייסטיישן.. אז עברנו טלוויזיה טלוויזיה בבית כדי לראות עם זה עובד... לא ממש..
אז עזבנו את זה ועברנו ללהתעלל באלירן.. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אחרי זה נוי פרצה לדלת ועזרה לנו להציק לו: "איזה לא נחמדים אתם.. למה אתם מתעללים בו?" וכו..
אחרי דקה, נשמע צלצול טלפונה של נוי.. אמא שלה צעקה עליה לחזור הביתה.. אז היא חזרה.
ואז, אחרי שסיימנו להציק לאלירן וקרעתי לשקד את הצורה (2 מיליון שקלים הבדל! 2!!) החלטנו שאנחנו הולכים לראות את הטיטניק אצל נוי. שכחנו אותו אצל שקד><" אז חזרנו לשקד וראינו את הטיטניק. התחלנו לראות ב4 וחצי ויצאנו ב-12:45 ביום שלמחרת. ואז, אחרי הסוף האלטרנטיבי המדהים שהיה בהחלט אלטרנטיבי, זזנו לנויקישמופ^^ ראינו הישרדות, הצקנו לעירא ורצחנו את זוהר. *יורד ערב:ZZZ...* *עולה בוקר: קוקוריקו* כשהתעוררנו, אכלנו ארוחת בוקר. אמא של נוי החליטה להשמיע לנו את השירים הנפלאים של שם-טוב לוי על הבוקר. ואז הלכנו למסן והצקנו לרוי. ואז עילי הגיע ושיחקנו חמור באמצע עם איאה (החמור של פו) ועילי כל הזמן היה החמור. ואז סבתא אלדמע שלא גורמת לאף אחד לבכות קראה לנו לאכול. אחרי הארוחה הנפלאה עם עירא (נוי: "זיו מחכה שתקרא לו כבר אומו מאתמול.." עירא: *שתיקה מביכה..*) שיחקנו פינג פונג נגד רוי.. בוא נגיד שהוא לא חיבב את דרך המשחק שלי ושל נוי... ( "נוי!! מה את עושה?!?!") ואז.. הגיע הרגע המצער של היומיים האחרונים, אבא שלי הגיע לאסוף אותי.. כולם בכו וניפנפו את המתפחות שלהם מתי שהמכונית שקעה למצולות.. ואז טיטניק נגמר.