יותר מדי דיכאון!

לא רק רע לי! אפילו שזה יוצא ככה בפוסטים האחרונים><"
אני טיפה מתרחק בזמן האחרון מהרצלייה… הם שילוב של מעצבנים אותי ועוד הרבה דברים אחרים..
אבל אני לא חושב שזה בהכרח רע. אולי לחזור טיפה למתן.. ערבי פונדו וכו'
וגם ט'2. אני נהנה איתם, ויש שם אנשים מגניבים ביותר.
ואני שומע מללללללא מוזיקה, ואני מתקדם עם הפוטושופ… ולא כזה רע לי.
אז מדי פעם דיכי לא הרג אף אחד (חוץ מקורט קוביין… אבל כנראה קורטני לאב רצחה אותו אז זה לא בדיוק אשמתו P:)
וגם טוב לי. הרגשות מהפוסט הקודם זה סתם לשתף, זו לא אווירה שאני נמצא בא כרגע… אז אין מה להתלונן D:
בזמן שהקשבתי לפלייליסט המגניב של אח שלי באייטיונס נתקלתי more than a feeling של בוסטון. וזה מאוד אייטיזי. אז בא לי לשים את זה:)

I looked out this morning and the sun was gone
Turned on some music to start my day
I lost myself in a familiar song
I closed my eyes and I slipped away
Its more than a feeling, when I hear that old song they used to play (more than a feeling)
I begin dreaming (more than a feeling)
till I see marianne walk away
I see my marianne walkin away
So many people have come and gone
Their faces fade as the years go by
Yet I still recall as I wander on
As clear as the sun in the summer sky
Its more than a feeling, when I hear that old song they used to play (more than a feeling)
I begin dreaming (more than a feeling)
till I see marianne walk away
I see my marianne walkin away
When Im tired and thinking cold
I hide in my music, forget the day
And dream of a girl I used to know
I closed my eyes and she slipped away
She slipped awa y. she slipped away.
Its more than a feeling, when I hear that old song they used to play (more than a feeling)
I begin dreaming (more than a feeling)
till I see marianne walk away
I see my marianne walkin away