המשך לסיפור :O

"את כבר לא אוהבת אותי" אמרתי לאלכס. היא הסתכלה עליי במבט מהורהר ובחיוך הקטן שתמיד היה לה.

"אני אוהבת אותך הכי שבעולם.. אבל קשה לי בלעדיה" הגיבה אלכס ונשארה עם החיוך הזה. זה מה שכל כך אהבתי בה, לא משנה מה, היא תמיד נשארה עם התקווה הקטנה הזו.. הרצון לחיות. היא השלימה אותי. יין ויינג.

"אתה בטוח שאתה בסדר?" היא שאלה אותי. היא אפילו הרימה את הראש שלה מהספר הנוכחי שלה. היא אף פעם לא התעסקה במשהו אחר חוץ מהספרים שלה.. היא התחברה אליהם יותר מלבני אדם. היא מעולם לא חשבה שבני אדם שווים את הטרחה. גם ככה כולם ימותו בסוף. אבל אותי היא אהבה.. יותר מכל דבר. אולי לא יותר מהספרים שלה, אבל יותר מכל אדם אחר.. אולי חוץ מסופיה.

מאז שסופיה מתה, החיוך המדהים של אלכס נעלם לפעמים. רואים מתי שהיא חושבת עליה, שומעים את הבכי שלה בלילה.

"קשה לי שקשה לך.. כואב לי הכאב שלך" אמרתי לה והסתכלתי לה לתוך העיניים. פתאום הבנתי שמעולם לא הסתכלתי לאלכס לתוך העיניים. העיניים של אלכס היו צהובות לגמרי ובוכיות מאוד.

"אל תסתכל לי לעיניים בבקשה.." אמרה לי אלכס.

"למה?" שאלתי אותה

"תמיד היה לי קשה שהסתכלו לי בעיניים" הגיבה וחזרה לקרוא בספר שלה

"אבל.. למה?" חזרתי לשאול

היא לא הגיבה.

"למה?!" חזרתי על השאלה

"ככה! כי העיניים שלי הורגות!!" היא קמה בתנופה מהירה כדי לצאת מהחדר

"הורגות? למה את מתכוונת?"

אלכס התחילה לבכות. היא התנשפה במהירות והקול שלה נהיה דק יותר ויותר.

"הן.. הרגו.. את כל מי.. שהיה.. חשוב לי.." היא לא הצליחה להגיד את המשפט בשלמותו. היא התחילה לבכות ונשכבה על הרצפה.

"אוי.. אלכס שלי.. את לא אשמה במוות של סופיה.. וגם לא בזה של רוג'ר"

אלכס המשיכה לבכות. הרמתי אותה והנחתי אותה על המיטה. היא המשיכה לבכות בכי תמרורים. הבנתי שהיא צריכה קצת זמן לעצמה. באתי לצאת מהחדר. פתאום אלכס הפסיקה לבכות. היא בהתה בי במבט מוזר.

"אלכס, את בסדר?"

"אני רוצה אותך" היא אמרה

"מה?" שאלתי

"אני רוצה אותך! עכשיו" היא התחילה להוריד את חולצתה במהירות

"בבקשה.. אל.." אמרתי בספק קל

"אני רוצה אותך עכשיו!!" היא כבר הורידה את חזייתה. לא יכולתי להתאפק.

"בבקשה תפסיקי!" צעקתי עליה

"אתה לא רוצה אותי??" היא שאלה במבט עצוב. החיוך שלה נעלם, כמו שאר תווי פניה הרגילים

"אני מאוד רוצה אותך.. אבל אני לא יכול" הסברתי לה בעדינות

"צא.." היא אמרה לי

"מה?" שאלתי אותה

"צא!! לך מפה כבר!" היא הסתובבה וחזרה לבכות

"אני מצטער.. לא התכוונתי שזה יצא ככה.. אני באמת אוהב אותך" אמרתי לה ולקחתי את המעיל שלי.

הסתובבתי לאחור וראיתי אותה חוזרת לקרוא.

התיישבתי לידה וחיבקתי אותה חזק. היא הסתכלה עליי שוב. גם אני הסתכלתי עליה. ראיתי את המוות שלי בעיניים שלה. לא יכולתי לעצור את עצמי. עצמתי את עיניי ונישקתי אותה.